הרשם לניוזלטר
רוצה לקבל עדכונים בנושא הפרישה?
הרשם עכשיו וקבל את עידכוני החקיקה למייל שלך
שם מלא:
כתובת דוא"ל:
שלח
כל המידע בפרישה ובמעבר קריירה
מאמרים
קודם הכשרה מקצועית, אחר כך העשרה אקדמאית.
קודם הכשרה מקצועית, אחר כך העשרה אקדמאית. חנות הוויטמינים: בוקר אחד הגיעה אלי שיחת טלפון מאחד לקוחותיי: "שלום רן: אני זקוק בדחיפות לעזרתך". שאלתי: "מה קרה?" "אחד מילדיי נמצא בתקופה תעסוקתית מורכבת. הוא עובד במשרד החוץ ומבקש לעזוב את העבודה". "נו, ומה הבעיה?" שאלתי...
הדפס מאמר
 
גבירותיי ורבותי: מהפך!

שינוי תפישה כדי לפרוש בכבוד:


שינוי תפישה כדי לפרוש בכבודקודם הכשרה מקצועית, אחר כך העשרה אקדמאית.

חנות הוויטמינים: בוקר אחד הגיעה אלי שיחת טלפון מאחד לקוחותיי: "שלום רן: אני זקוק בדחיפות  לעזרתך". 

שאלתי: "מה קרה?"

"אחד מילדיי נמצא בתקופה תעסוקתית מורכבת. הוא עובד במשרד החוץ ומבקש לעזוב את העבודה".
"נו, ומה הבעיה?" שאלתי.

"מה הבעיה?" ענה האיש "הילד השקיע שש שנות לימוד אקדמאי: למד לתואר ראשון בכלכלה ותואר שני ביחסים בינלאומיים. הוא נשוי ויש לו שני ילדים. אשתו עובדת חצי משרה. מבחינתי הילד השתגע!" 

שאלתי: "ומה אתה מצפה ממני?"

"תסביר לו שאם הוא יעזוב את מקום עבודתו, לעולם לא תהיי לו פנסיה!"

תוך כדי השיחה חשבתי לעצמי: "איך אני מוצא את עצמי בכל פעם מחדש, במצבים הללו? מדוע הם מתקשרים דווקא אלי?" מצד אחד לא רציתי להיות מעורב בהחלטות בנו של הלקוח שלי. דעתי הרי עלולה להיות שונה משלו. מהצד האחר יש כאן אדם בעל משפחה והתחייבויות. חשבתי מעט ואמרתי למטלפן כי אשמח לפגוש את בנו.

באותו הערב נפגשנו, האב והבן. ראיתי בחור כבן גילי, עם עיניים מרצדות ונבוך מהמעמד. הוא פתח: "אתה רן חובב, היועץ של אבי, נכון?"

השבתי בחיוב והוא אמר: "אז תסביר לאבא שלי..."

"מה להסביר?" שאלתי

"תסביר לו שלאחר שלמדתי 6 שנים באוניברסיטה וסיימתי תואר שני, אני עובד במשרד ממשלתי, בתחילת הדרך שלי שם שמחתי כי זה מקום מאורגן ומסודר לכאורה. אבל אחר כך... כבר שנים שיש אצלנו הקפאת שכר. עכשיו מדברים על קיצוצים - ואני מרגיש חנוק. אחרי השגת התואר הראשון נאמר לי כי על מנת להתקדם אהיה חייב להיות בעל תואר שני. למדתי והשקעתי זמן, כסף ומשאבים והמשכורת רק "זחלה" כלפי מעלה. הגעתי להחלטה אני רוצה להתקדם, לעשות משהו! אני מרגיש שכך לא אצליח לבנות לעצמי חיים!"

האווירה במפגש הפכה למתוחה. ביקשתי מהאב שייתן לנו כמה דקות לשוחח בפרטיות עם הבן. שאלתי אותו: "מה אתה מתכנן לעשות?"

הוא השיב: "בחודשים האחרונים עברתי קורס ניהול מכירות באתרי אינטרנט. אני רוצה לפתוח חנות למכירת ויטמינים." 

"ומה הבעיה עם זה?" שאלתי.

"האבא שלי ואשתי חוששים!"

"ואתה"? שאלתי.

"מה יש לי להפסיד? כבר שנים שאני מרוויח את אותו שכר ברוטו. תמיד אוכל לחזור לכל עבודה אם אזדקק." 

בעקבות השיחה הזו ולאחר שעודדתי אותו לא לחשוש ולצאת לדרך חדשה, פתח הבן חנות מקוונת למכירת ויטמינים. זו הפכה למצליחה ביותר. מחזור המכירות שלה עומד על יותר מחצי מיליון דולר. הסיבה שאני מספר לקוראי את הסיפור הזה היא שבחור היה חזק דיו ללכת בעקבות חלומו. הוא לא וויתר, האמין ועמד במשימה שאותה בחר.


כמה רעיונות על השכלה אקדמאית וכישורי חיים.
 
בית הספר: אקדמיה או הקניית מיומנויות-חיים? בהשוואה בין מכונית בת מאה שנה ובין מכונית בת-זמננו ניתן לזהות הבדלים רבים מאד. תעשיית הרכב פעלה במקביל לקדמה הטכנולוגית ועברה אבולוציה בתכנון, בביצוע, בצורת המוצר וביכולת הייצור. לעומת זאת, אין הבדל של ממש בין כיתת בית-ספר מלפני מאה שנה וכיתה בת זמננו. מעט מאד השתנה במערכת החינוך, למרות השינויים העצומים שחלו בעולם הידע. לעיתים תכופות לומד הילד את אותו החומר ובאותה דרך בה למד אותו הסבא שלו. מערכת החינוך לא התאימה עצמה לשינויים האדירים בכלכלה, בתעסוקה ובטכנולוגיה. גם היום בתי הספר מספקים לילדים כלים היסטוריים ולא מעודכנים. מכשיר טלפון מלפני 100 שנה יראה לנו היום מוזר ושונה או ייחשב כפריט אספנות.


אז מדוע לא אירע כך למערכת החינוך? 

בתי הספר - בתי מרקחת? בשנים האחרונות סובלת מערכת החינוך מכמה בעיות. כמות התלמידים בכיתות גדלה וכמות העוסקים בהוראה קטנה. אחת התוצאות של משוואה זו היא שמערכת החינוך קבלה החלטה: אין יותר התמודדות אישית עם בעיות  של התלמידים. במקומה נוצרה מציאות של ההתמודדות רוחבית. כמות התלמידים שיש לתת להם הקלות, או להלעיט אותם בתרופות הרגעה כמו ריטלין נמצאת בעלייה. האם בתי הספר הם בתי מרקחת? לאיזה תוצאות ניתן לצפות לאחר הקניית מיומנות בשיטות של "אילוף" או שימוש בכדורים? האם כך ניתן להעניק לאנשים צעירים מיומנויות למידה ויכולת לפתח קריירה – ובהמשך, גם הקניית יכולות לחיסכון ארוך-טווח לפרישה? 

קפיטליזם, אקדמיה ומכונת התעודות: מאוחר יותר, גם לימודים אקדמיים נהיו לתחום מעורפל. לכאורה מקובל שאת המסלול האקדמאי חייבים לעבור, כדי שהבוגר יוכל לעבוד, לפתח קריירה, להרוויח ולחסוך, עד שיום אחד יפרוש בכבוד. כל חוג באוניברסיטה מבטיח הצלחה ומשווק הבטחות. חוג "מנהל עסקים" קיים בכל מוסד אקדמי המכבד את עצמו. מה יעשו בכל המנהלים הבוגרים?  כל אוניברסיטה משווקת את החלום האקדמאי שלה.

מהיום שבו הלימודים הגבוהים "הופרטו" הושם הדגש ועבר ממחקר ותוכן למערכת מכירת תעודות. אסכולת השוק החופשי ומדיניות ההפרטה לא פסחה על האקדמיה. הופיעו מוסדות מסחריים המעניקים תארים אקדמאיים. המכללות הינן מוסדות לכוונת רווח. המוקד עבר מצבירת ידע ומחקר לרווחיות. במצב כזה כמות המסיימים הולכת וגדלה - על חשבון האיכות. כך קורה שבמקום שמשאבים אוניברסיטאיים יופנו בעיקר להכשרת חוקרים בכל התחומים, עם דגש על הוראה איכותית, הם הפכו לעסק מכניס. האקדמיה הפסיקה לתת לסטודנטים  כלים אמיתיים לחיים. לצערנו, האקדמיה דומה בימינו לפס ייצור: מה שלימדו בעבר זה מה שמלמדים עכשיו וזה גם מה שילמדו בעתיד. פס ייצור זה מקבע את יכולת המחשבה ומלמד את הסטודנטים לחשוב וליצור רק בתוך גבולות המוגדרים מראש.

"אינפלציה אקדמית": מרבית הסטודנטים נכנסים לשערי האקדמיה פחות או יותר באותו גיל וגם מסיימים את התואר בגיל דומה. כמות האקדמאים הפורשים כל שנה משוק העבודה קטן ממספר הסטודנטים המסיימים. גם קצב תוספת המשרות במשק לא מצליח להדביק את הפער. שני דורות של סטודנטים מתחרים על אותן המשרות... ומתקבל מצב שבו לכל תפקיד, אפילו זוטר ומשני, נדרש תואר ראשון.

זה "נשמע כמו מקצוע": במציאות העכשווית תואר ראשון הוא שווה ערך לתעודת הבגרות של פעם. כתוצאה מירידת ערך זו, התואר שני הפך לברירת מחדל בדרכו של כל המקווה והמאמין כי ה-MA יהיה המקפצה למציאת עבודה. אם מגמה זו תימשך, תהיה ישראל מדינה שבה אחוז גבוה של אקדמאים מובטלים, שאינם מצליחים להשתלב במסגרות של עבודה.

עד לפני כשלושה עשורים היו הלימודים בישראל מתכון בטוח למציאת מקום עבודה. האוניברסיטאות  פעלו במתכונת שונה לחלוטין. הן הכשירו סטודנטים למקצועות אקדמאיים והעניקו, בנוסף להכשרה המקצועית, גם השכלה כללית נרחבת. רמת הלימודים הייתה גבוהה מאוד. הסטודנטים עבדו קשה מאוד על מנת לעמוד במטלות ולסיים את התואר. לאחר מכן - ובקלות רבה יחסית -  הם מצאו מקומות עבודה שהבטיחו להם, בדרך כלל, קביעות, ביטחון כלכלי, הסדרי שכר ופנסיה תקציבית "ותיקה". הדרך לחיסכון לפרישה הייתה בטוחה. לפני כשני עשורים נפל דבר: נפתחו מכללות שמטרתן, לפחות לפי ההצהרה המקורית, הייתה להנגיש את הלימודים האקדמאים לכולם. בפועל  נפתחו "בתי חרושת" למכירת תעודות. ההצפה גרמה לתחרות אשר הביאה לירידה ברמת החינוך וזילות של התואר הראשון. נתון מדהים של ה- OECD הוא שישראל ממוקמת בין המקומות הראשונים בעולם במספר בעלי השכלה האקדמאית באוכלוסייה. בעוד שבעבר היו לימודים אקדמאים המפתח לכניסה לשוק העבודה, היום היכולת ליזום היא המפתח. צמח דור האינטרנט, של השיווק והיזמות -  ואילו האוניברסיטה מכינה את בוגריה להפוך לברגים קטנים במכונה הישגית קפיטליסטית. בנוסף, משרות אקדמאיות רבות בישראל מאוישות על ידי עובדים זרים (ולא רק בסיעוד...), כמו תכנתים, מהנדסי תוכנה ועובדי הייטק.

יש כאן מקום לחשיבה יצירתית: מה בנוגע לכיוון נוסף? שינוי מחשבתי אינו קל לאדם, במיוחד לאחר שהחל במסלול מסוים והשקיע משאבים כספיים, זמן ובעיקר אמונה כי האקדמיה היא המפתח הבלעדי למציאת מקום עבודה, לביסוס קריירה, לגידול משפחה ולבסוף לחיסכון לפרישה.

האמת: המדינה לא זקוקה בפועל ל"אינפלציה" של מנהלי עסקים כלכלנים. המדינה כן חייבת לחנך  דור של אזרחים בעלי יכולת חשיבה יצירתית וגמישה, בעלי כישורי חיים. נחוצים יזמים אזרחים  שידעו לפתח ולייצר. אלה יוכלו לעזור ולהקטין את המעורבות הממשלתית ולהגדיל את התל"ג. השינוי הזה דורש שינוי תפיסה וחשיבה מחודשת על מערכת החינוך בישראל. לצערנו, הסיכוי שתהליך כזה יתרחש בקרוב הוא נמוך עד אפסי. זאת גם כתוצאה של המצב הגיאו-פוליטי שבו מצויה ישראל. מערכת החינוך חייבת לייצר "אזרחים/חיילים" ממושמעים...

אז למה נרשמים ללימודים אקדמאים? כי כולם הולכים... וגם כי אמרו להם שזה חשוב. האם מדובר באנשים בעלי חשיבה עצמית או במאולפים? מסתבר כי לימודים אקדמאים יכולים להיות גם פסק זמן לדחיית החלטות. איש לא יבוא בטענות למישהו שהוא סטודנט במהלך לימודיו ולשאול אותו מה יעשה כשיסיים. ההחלטה נדחית לעתיד - במקום ההבנה המידית שהוא חייב לנהל אחרת את חייו ולמצוא לעצמו קריירה.

אקדמיה ושכר: אחת הטענות המקובלות היא "השקעה באוניברסיטה": זה שלב שבו אם אדם רוצה להרוויח יותר, הוא יוכל לעשות זאת רק דרך תואר אקדמאי. טענה זו אינה מציאותית, לאחרונה. בארצות הברית כבר נשאל בפומבי האם בכלל יש ערך ללימודי תואר ראשון. סטודנט אמריקאי במכללות היקרות מסיים את הלימודים עם חוב עשרות אלפי דולרים שלקח כהלוואה למימון הלימודים, בלי היכולת לפרוע את החוב - בשל שוק העבודה הכושל ו"אינפלציה" של אקדמאים. החוב המצטבר של הסטודנטים בארצות הברית כבר גדול מ-1 טריליון דולר. רבים מבוגרי הקולג'ים בארצות הברית שבים לגור עם הוריהם, משום שאינם מצליחים למצוא משרה שתאפשר להם לשרוד כלכלית בעצמם. מחקר חדש שהתפרסם מצא כי יותר ממחצית בוגרי הקולג' מצאו לעצמם עבודות שאינן דורשות תואר אקדמאי.

גם בארץ יותר ויותר מקומות עבודה מבקשים להעסיק עובדים כפרילנסר". מרבית מקומות העבודה מאוישים על ידי קשרים, כאשר רק חלק קטן מהם מאויש דרך המודל "הישן" של שליחת קורות חיים כדי להתקבל!

מנהל עסקים, כלכלה: מתרחשת ריצה אחר התואר, על חשבון השכלה, הפקולטות הפיננסיות "מפוצצות" מסטודנטים. כולם מתדפקים על דלתותיהן. מדוע? התשובה פשוטה: בעידן ההפרטה, הקפיטליזם הדורסני והשוק החופשי שכולם רוצים להשתייך אליו, אך טבעי שהפקולטות הפיננסיות תהיינה מבוקשות. תחומים אחרים, כמו מדעי החברה, נזנחו. יש כאן פרדוקס: מרבית המוסדות האקדמאים מצויים בגירעון!... כיצד יכול מוסד המתיימר להכין ולהכשיר מנהלי עסקים, ללמד אותם אם הוא עצמו מצוי בגירעון גדול?

בשיעורי מבוא לכלכלה לומדים את הנושא של "יתרון יחסי". אצל הסטודנטים מתקבעת הקונספציה שכדי להשיג יתרון יחסי לעומת האחרים, הם חייבים – ומיד! - להתחיל בלימודיי התואר השני. כך חולפות להן עוד שלוש שנים והם מוצאים עצמם מנסים להיכנס למעגל העבודה בגילאי 30+. זאת לעומת הוריהם, שהיו בגיל דומה כבר עשר שנים בתוך שוק העבודה. הם עדיין ללא יציבות תעסוקתית או מועסקים בשכר נמוך ועתידו של החיסכון הפנסיוני לא ברור. 
 

כמה הצעות לעתיד טוב יותר:
 
הילדים הם כ 20% מהאוכלוסייה אבל הם 100% מהעתיד. מה עושים כדי שיוכלו לטפח לעצמם קריירה ולהגיע לבסוף לפרישה בכבוד? הצמיחו להם כנפיים!


כישורי חיים, כלים, קורסים והכשרה מקצועית.

•תשוקה וסקרנות: אם הילדים מגלים סקרנות או תשוקה שלהורים אינה נראית כהגיונית או שהיא חסרת תועלת, כדאי להניח אותם לנפשם. דווקא כך הם יגיעו ליצירת קשרים, לחקר וללמידה עצמית. צריך להאמין בהם ולא להכתיב את דרכם. לעתים קרובות הם מתמצאים בתחומים רבים יותר טוב מהוריהם. סקרנותם יכולה להביאם לקריירה מצליחה בתחומים עתידיים.
 
•קשרים חברתיים: העולם של היום בנוי על קשרים חברתיים. העסקים המצליחים והעשירים ביותר בתבל הם הרשתות החברתיות, כמו "פייסבוק" ודומותיה. ניתן לשלוח אותם לקורסים ליצירה ולפתוח של קשרים חברתיים. אלה מחייבים יצירת קשר עם הסביבה ועוזרים להצמחת היכולות לעבוד בצוות, שיתוף פעולה, התמודדות עם פשרות, ניהול פרויקטים וביצוע מטלות.  
 
•שיווק ומכירות: רצוי ללמד את הדור החדש "למכור". אין זה אומר להכשירם להיות זבנים בחנויות, אלא שיהיו בעלי יכולות לניהול משא ומתן, זריזים ובעלי גמישות מחשבתית. קיימים קורסים והשתלמויות בתחומים כמו יכולת דיבור, שיווק ומכירות. יכולות אלה תעזורנה להם "למכור" את  עצמם ולהתקדם. זאת מכיוון שבכל פעולה המתבצעת במהלך החיים יש אלמנטים של שיווק ומכירות (גם כאשר מציעים נישואין לבת הזוג או סתם ללכת לקולנוע...). האנשים המצליחים ביותר בעולם הם אלה שידעו לרקום מערכי שיווק ומכירות יעילים.
 
•פיננסים: ללא התמצאות פיננסית, דור הילדים ילך לאיבוד בעולם המודרני. בעידן זה התחום הפיננסי מצוי בכל תחום בחייהם. זה נכון ביתר שאת כשמדובר בחיסכון הפנסיוני והחיסכון לתזרים מזומנים בפרישה. ללא ידע בתחום הפיננסי הם לא יוכלו להתקדם כלל ואין זה משנה איזה מקצוע למדו. חייבים לטפח את הידע שלהם בניהול כספים. 
 
•חשיבה גמישה ויצירתית: השינויים בעולם מהירים ואינם מחכים לאיש. רק מי שידע לסגל לעצמו חשיבה יצירתית וגמישה יוכלו להשתלב בהם. כדאי לוודא כי דור הבנים מפתח יכולת התאמה למצבים משתנים ורוכש יכולת חשיבה גמישה ויצירתית.
 
•עצמאות ואחריות: ה"עצמאות" אין כוונתה להיות בעל עסק עצמאי... העצמאות היא היכולת של הדור הבא לקבל החלטות בעצמו ולשאת בתוצאות. אחריות תהיה היכולת שלהם לנתח מצבים, להסיק מסקנות ולהמשיך בדרך.
 
•כישלון : הורים וגם ילדים חוששים מכישלונות. לא יהיה נכון לחיות על פי האסכולה של המספרים, המגדירה באופן חד ערכי מהו כישלון ומהי הצלחה. המספר הוא רק פרמטר אחד מתוך שלל גורמים. דוגמא חינוכית להתמודדות עם כישלון יכולה להיות התקופה שבה למדו לרכב על אופניים. כמה פעמים נפלו, עד שלבסוף הצליחו לרכב ואף לאהוב את האופניים הכישלונות הם תמרורים ומדרגות בדרך לכיבוש יעדים והשגת מטרות.
 
 
•המלצה אישית: קורס אינטרנטי: בחופש הקרוב ילך בני, רום חובב, לקורס מסחר באינטרנט. לי עצמי לקח זמן להבין: זה העולם החדש. כבר עכשיו קונים ישראלים בהמוניהם סחורות מאתרי אינטרנט מקוונים. חברת "גוגל" כבר מתכננת בארה"ב חנות ללא מוכרים, עם זיהוי אוטומטי של הלקוחות וחיוב ללא קופות! יתכן כי בעוד כמה שנים הקניונים יהפכו לבתי מסחר ממוחשבים והחניות תהיינה כולן מקוונות - שבהן היכולת ליצור, למכור ולסחור עם כל העולם תהיה בלתי מוגבלת. בני כבר יתאים לעולם העתידי הזה.

בהצלחה.
רן חובב, מומחה למיסוי ולפרישה ©
המקצוע שלי הוא הטוב ביותר בעולם. בזכותה של אשתי אני מה שאני. 
 

הנתונים הינם למועד כתיבת המאמר. המידע כולל הערכות ואומדנים שמטבע הדברים אפשר ויתבררו כחסרים/בלתי מעודכנים. אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ, המידע המוצג הוא לידיעה בלבד, ולא מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. הכותב לא אחראי לכל נזק, אובדן, הפסד או הוצאה מכל סוג שהוא, לרבות ישיר ו/או עקיף, שייגרמו למי שמסתמך על האמור במסמך זה, כולו או חלקו, ככל שייגרמו, ולא מתחייב כי שימוש במידע הכלול במסמך זה עשוי ליצור רווחים בידיה עושה בו שימוש. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו – עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית
 
קרדיט תמונות:

Stuart Miles
 

 
חזרה לרשימת מאמרים
רן חובב מומחה למיסוי ופרישה
072-222-3335, 054-7500405
הארבעה 21 בניין פלטינום ק.9 תל אביב

האתר עוצב ונבנה ע"י חברת קומסטאר פיתוח מערכות © כל הזכויות שמורות